שלישי בצהרים. ביקור במחלקת הקורונה של 'שערי צדק' מבהיר כי לא מדובר ב'שפעת עם יחסי ציבור' אלא במגיפה מפחידה במיוחד. "מוות אנחנו רואים פה בקצב לא הגיוני", מעידה האחות מיכל שחור (23), "אלה כבר לא מטופלים מבוגרים מאוד שהיו דמנטיים הרבה שנים. בגל הזה אנחנו עוטפים פה לצערנו גם אנשים לא מבוגרים בכלל, שהיו יכולים לחיות עוד הרבה שנים טובות. המוות הוא מאוד נוכח. אין משמרת שלא קורה בה משהו – החייאה, פטירה, הנשמה. אין רגע דל".
מתברר שאפילו חלק מהקרובים של החולים הרימו ידיים. "המצב כיום הוא שהמשפחות לפעמים מבקשות שלא לעשות על המטופלים שלהם, על יקיריהם, החייאה. זה קיצוני אבל זה כבר הפך לדבר שבשגרה. אני לא אגיד שמתרגלים למוות. חס וחלילה. זה נוראי ואנחנו תמיד לוקחים את זה קשה, אבל זה כבר הפך לרוטינה. אנחנו לא אדישים בכלל, זה בסוף נוגע גם בנו - לא פשוט לראות מתים כל יום מאותה מחלקה. אני לא הגעתי במקור מהמחלקה הפנימית, אבל אני חושבת שלא אגזים אם אומר שהמוות פה הוא בקצב מהיר יותר מכל מחלקה אחרת בבית החולים. קצב מטורף. משהו שלא ראינו בשום מחלקה לפני הקורונה", אומרת האחות שחור. "אחת לשבועיים אנחנו רואים מטופל כזה שנלחמנו עליו ובסוף הצלחנו שלא להנשים אותו והוא שרד. הדבר הזה מרגש את כולנו. אלה הרגעים שאתה מרגיש ניצחון. אין לנו המון רגעים כאלה, אבל כשיש, אנחנו ממש משתדלים לנצור אותם כי אי אפשר לשרוד אחרת".
שיטת המיטה החמה
"ברגע שמתפנה לנו מיטה, אנחנו מיד מקבלים במקומו מישהו אחר", מודה האחות שחור בתסכול. היא החלה לעבוד במחלקת הקורונה לפני כעשרה חודשים, בתחילת הגל הראשון. "הכל קורה פה הרבה יותר מהר, הרבה יותר דרמטי, המטופלים מידרדרים הרבה יותר מהר. חוץ מזה, יש גם הרבה יותר מטופלים בבת אחת. כרגע בגלל שאנחנו מלאים, אנחנו גם לא מקבלים הרבה מטופלים חדשים עד שישתחררו מטופלים אחרים ויתפנו לנו מיטות. בממוצע יש לנו כארבעה שחרורים ביום. זה לא כל כך הרבה ואנחנו במקסימום תפוסה. יש לנו גם כבר שתי מיטות במסדרון – חולים שמחכים למיטה או לחדר נורמלי. זה לא משהו שראינו בכלל בגלים הקודמים, והתחיל בשבוע האחרון".
בתוך מחלקת הקורונה של שערי צדק, יש אזור המיועד למקרים הקשים במיוחד. "מלאך המוות מבקר כל יום במחלקת הקורונה", אומר ד"ר אריאל רוקח, מנהל היחידה לטיפול נשימתי. "הנתונים מגלים שבירושלים יש כשישה מתים מדי יום. אם מחלקים את זה בין 'שערי צדק' ו'הדסה' שווה בשווה, אין יום שלא יהיו בו שלושה או ארבעה חולי קורונה שימותו במחלקה. כמובן שמדי פעם יש ימים קשים שבהם שישה או שבעה חולים נפטרים".
העומס הרגשי
"הצוותים, במיוחד אלה שעובדים כבר תשעה חודשים, נמצאים בעומס פיזי ורגשי מאוד גבוה", אומר ד"ר רוקח, "לא פשוט לאחות או לרופא גם אם הם ראו את המוות מספר פעמים במהלך עבודתם. אין להם גם זמן כדי לעכל. זה קורה והם חייבים להמשיך הלאה בלי לחשוב על מה שקרה, אבל באיזשהו שלב זה שוקע ומצטבר".
"המצב עכשיו ממש קטסטרופה", מספרת האחות א', שגם החלה לעבוד במחלקה בגל הראשון של המגיפה, "אנחנו יוצאות בוכות ומרגישות שאנחנו לא מצליחות לעשות את העבודה שלנו. מדובר בהרבה יותר חולים, הרבה יותר קשים ממה שחווינו עד היום ויחסית פחות מדי כוח אדם. אם אשווה את הגל הזה לגל הראשון, הוא היה ממש פיקניק. הרבה יותר קליל".
שחור: "בגל השלישי אמנם הצוות מאוד חזק מבחינה מנטלית, אבל יש קצת עייפות. סוג של Been there, done that. באיזשהו מקום כמעט ולא מתרגשים מאיזה אירוע מטורף שעומד להגיע אלינו כי בתחושה שלנו אנחנו כבר היינו שם ויודעים כבר למה לצפות. ביום ראשון קיבלתי את המנה השנייה של החיסון, ועדיין לא התאוששתי ממנו. בתחושה שלי ושל עוד כמה אחיות היו לנו תופעות לוואי יותר משמעותיות מהמנה הראשונה – תופעות שהן דווקא רצויות, אבל הייתי מושבתת יום במיטה. ממש לפני כמה דקות יצאתי ממחלקת הקורונה כי כמעט התעלפתי בפנים. מאוד קשה לי לעבוד אחרי המנה השניה של החיסון, אבל אין ברירה, חייבים להמשיך. עשיתי כבר שתי משמרות אחרי החיסון וזה היה לא פשוט. בכל גל מותחים אותנו עד לקצה ואתה בטוח שהגעת עד הסוף, ואז אתה מגלה שיש עוד גל ויש עוד שיאים".
החולה במסדרון
בזמן הביקור בשערי צדק, אמנון סולימני (66) היה 'החולה במסדרון', שהמתין על כיסא, בכניסה למחלקה. הוא מספר שהגיע כשעתיים קודם לכן. "אני מחכה כאן עד שיקבלו אותי. אני באמת לא יודע מה הפרוצדורה פה". מהבעות פניו ניכר שהוא מרגיש מעט לא נוח, מהאפשרות שהוא נשמע מתלונן במקום בו יש המון חולים במצב קשה מאוד. לכן הוא ממהר לסייג את דבריו ואומר: "אני מאמין שממש עוד מעט זה יסודר".
מתברר שעד ליום שני הוא היה בבידוד לאחר שהתגלה כמאומת, אבל דווקא החל לחודש ברע. "הזמנתי רופא הביתה, והוא נתן לי הפניה לשערי צדק". אחת האחיות ממהרת לפנות אליו, וכאשר הוא אומר כי איננו יודע למה הוא ממתין, היא מסבירה לו בסבלנות כי ככל הנראה אין מיטה פנויה, שהיא רק הגיעה למשמרת, ומיד היא תבדוק כיצד תוכל לסייע לו.
"אני לא זוכרת שבגלים הקודמים היה כזה דבר, שחולים ממתינים למיטה", אמרה האחות ת', "אמנם אין הרבה כאלה, רק פה ושם, אבל זה לא נעים גם לנו".
עומס גם בהדסה והרצוג
בלילה שבין שני לשלישי נאלצו בשערי צדק להעביר שבעה חולי קורונה אל בתי חולים במרכז הארץ בשל מחסור במיטות. בהדסה עין כרם נאלצו להודיע למד"א כי באופן זמני עליהם להעביר חולים להר הצופים, למעט מקרים חריגים.
גם מנכ"ל בית החולים הגריאטרי 'הרצוג' ד"ר קובי חביב, נאלץ להחליט באופן זמני על עצירת קליטה של מטופלים חדשים. "יש לנו כבר 115 מטופלים במחלקה שמיועדת ל-105 מיטות", אמר ביום שלישי, "פנו אלינו בתחילת השבוע כדי לקלוט עוד 20-30 חולים, אבל אנחנו לא יכולים. כמעט אין אף בית חולים שמגיע כמונו למספרים של מעל 100 חולים במחלקת הקורונה. המשמעות של קליטת יותר מ-20 חולים ביום אחד, כפי שעשינו בגל הנוכחי, היא אנשים שצריך לקבל, לבדוק ולטפל. זה המון. למחרת כבר אומרים לך שאין ברירה, ומבקשים ממך עזרה בקליטה של חולים נוספים, ולא רק משרד הבריאות ובתי החולים, אפילו בקשות פרטיות של משפחות שמבקשות שהחולה שלהם יאושפז אצלנו ולא בבית חולים במרכז הארץ.
"צופפנו ציוד ומכשירים כי לאפשר להכניס למחלקה עוד מיטות", הוא מתאר. "השבוע בדקנו שוב איך ניתן יהיה לסייע בהכנסת לפחות עוד מיטה אחת למאושפז שיהיה עדיין בתנאים אנושיים וסבירים, כי צריך לשמור על אנושיות ועל כבוד האדם גם בתנאים הקשים האלה".
לעדכונים נוספים - חדשות ירושלים
